ללא פתרון באופ"ק

רק לפני שלושה חודשים הפסטיבל התקשורתי היה בעיצומו. נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, הגיע לביקור היסטורי בג'דה במערב הממלכה, הישר מישראל,. ביקור שהיה אמור לפתוח דף חדש ביחסים המתוחים בין ריאד לבין וושינגטון או ליתר דיוק בין ממשל ביידן ליורש העצר, מוחמד בן סלמאן, מי שהממשל הנוכחי מאשים בחיסולו של העיתונאי הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י.

שלושה חודשים חלפו ונראה שכאילו לא היה ביקור או שליתר דיוק היה ביקור, אבל שום דבר לא השתנה. רק כדי לרענן את הזיכרון, עם כל הכבוד לפתיחת השמיים של סעודייה בפני מטוסים ישראליים והנושא האיראני, נשיא ארצות הברית הגיע לסעודיה בעקבות ההשלכות של המלחמה הרוסית באוקראינה, מלחמה שיצרה טלטלה בשווקי האנרגיה והנפט בפרט.

הרצון של הצד האמריקני היה שהסעודים יפצו על המחסור בנפט בעקבות החרם המערבי על רוסיה, יפצו הכוונה שייצרו יותר חביות נפט ליום. אלא שהסעודים או יותר נכון בן סלמאן ממש לא באו לעזרת חבר מאז הביקור.

בחודש אוגוסט האחרון הודיע ארגון אופ"ק פלוס, ארגון יצואניות הנפט הגדולות בעולם (שסעודייה מובילה) כי הוא יגדיל בספטמבר את הייצור במאה אלף חביות בלבד, לא הגדלה משמעותית שיכולה להשפיע במשהו על מחירי הדלק המאמירים בארצות הברית, מה שמטריד מאוד את הממשל האמריקני לקראת בחירות האמצע.

אבל המכה או יותר נכון הסטירה המצלצלת הגיעה לפני פחות משבועיים, כאשר ארגון אופ"ק פלוס הכריז על קיצוץ בייצור חביות הנפט בהיקף של 2 מיליון חביות ביום בחודשים נובמבר ודצמבר, הקיצוץ הגדול ביותר מאז התפשטות מגיפת הקורונה.

הממשל האמריקני יצא מכליו והאשים את הסעודים שחברו לצד רוסיה, גם כן חברה באופ"ק נגד האמריקנים, לא פחות, כשברקע איומים אמריקניים להקפיא עסקאות נשק עם סעודייה ולהעריך מחדש את היחסים עם הממלכה שנחשבת לבעלת ברית אסטרטגית והיסטורית של ארצות הברית.

דף המסרים הסעודי לא איחר לבוא – הנפט הוא לא נשק בעבורנו. זאת החלטה כלכלית גרידא שלא מכוונת לארצות הברית, כל ההאשמות שלפיהן סעודייה חברה לרוסיה לא נכונות. בעיתוי מעניין בסוף השבוע האחרון החליטה סעודייה להעביר לאוקראינה 400 מיליון דולר כסיוע הומנטרי רגע אחרי שיחת טלפון בין יורש העצר הסעודי, בן סלמאן, שבינתיים גם הפך לראש ממשלת סעודייה, עם נשיא אוקראינה זלנסקי.

המשבר הנוכחי הזכיר לי את מה שאמר לי הפרשן הסעודי, אחמד אל איבראהים, רגע לפני שביידן הגיע לממלכה: "סעודייה היא לא תחנת דלק. אם הוא חושב שהוא יבוא רק בעבור נפט, אז יש לנו מדיניות ריבונית בנוגע לנפט. אנו מקווים שיהיו נושאים טובים יותר שביידן ידון בהם עם ההנהגת הסעודית".

זה גם הזכיר לי את מה שאמרו לי גורמים בסביבת בית המלוכה הסעודי בחודש מארס שעבר שהביעו פסימיות רבה לגבי פתיחת דף חדש בין ריאד לבין הממשל הנוכחי בוושינגטון: "הפתרון הוא לחכות לסיום כהונת ממשל ביידן", תוך שהם מאשימים את המפלגה הדמוקרטית בניסיון להחריב את היחסים בין המדינות.

אבל יותר מכל זה הזכיר לי את הריאיון המכונן שהעניק יורש העצר הסעודי, בן סלמאן, למגזין האמריקני האטלנטיק שבמהלכו הבהיר כי נגמרו הזמנים שבהם סעודייה היא בכיס של ארצות הברית: " סעודיה היא לא מדינה קטנה. היא מבין המדינות של הג'י 20( המתעושות), מהמדינות עם קצב הצמיחה המהיר ביותר בעולם, מה שמביא אותנו לתהייה, איפה המשאבים העולמיים? התשובה היא שבסעודיה. אם אתה (ארה"ב) רוצה לפספס את זה, יש אנשים אחרים במזרח שיהיו שמחים מאוד, אנשים שאתה באותו זמן אתה מנסה לבלום אותם".

גם היום אני סבור שהריאיון המדובר הזה שלא זכה למספיק תשומת לב תקשורתית סימן את הדרך לבאות ולא רק בעבור סעודייה, אלא בעבור עוד מדינות במפרץ. בצל האכזבה מהמדיניות האזורית של הממשל האמריקני הנוכחי (בעיקר ביחס לאיראן ושלוחותיה), הסעודים ושותפיהם כבר לא שמים את כל הביצים בסל של וושינגטון, אלא בודקים אופציות במקומות אחרים בדגש על המזרח.

בזמן שארצות הברית וגם המערב היו רוצים לראות את המפרציות באופן מובהק במחנה שלהם נגד רוסיה בכל הקשור למלחמה באוקראינה, המפרציות וסעודייה בראשן מסרבות לשחק במשחק הזה. להיפך, הן מנסות לראות כיצד אפשר לחזק את מעמדן בזירה האזורית והבינלאומית כמתווכות אפקטיביות. עיינו ערך עסקת חילופי השבויים בין רוסיה לאוקראינה שבן סלמאן נתן לה חסות לאחרונה. עיינו ערך הביקור של נשיא האמירויות, השייח' מוחמד בן זאיד, במוסקבה אצל פוטין, ביקור שהיה מתוכנן בראש אבל התקיים יום אחרי המתקפה הקטלנית של רוסיה בקייב.

כרגע לא נראה שהמשבר בין האמריקנים לבין הסעודים הולך לרגיעה בצל הכוונה של ממשל ביידן להעניש את הסעודים על המהלך באופ"ק. כמו שראינו בעבר הרוחות עוד יכולות להירגע והמשבר עוד יכול איכשהו להיפתר כמס שפתיים וכלפי חוץ, אלא שאין לטעות – יש פה מגמה שצפויה ללכת ולהתגבר – הסעודים ושות' כבר לא אוטומטית עומדים באופן עיוור לצדו של המערב וזה מן הסתם עשוי להשפיע גם עלינו בעתיד.