הסכם הגבול הימי: הגמישות הישראלית והתקווה הלבנונית

בשכונה שלנו עד שזה לא נגמר זה לא נגמר, אבל נראה שהחתימה על הסדר היסטורי לסימון הגבול הימי בין ישראל ללבנון קרובה מאי פעם אחרי שבישראל אישרו את הסכמתם להצעת המתווך האמריקני, הוכשטיין וכעת מה שנותר הוא להמתין לתשובה של ההנהגה הלבנונית.

איך שלא מסתכלים על המתווה הזה, ישראל הלכה כברת דרך לקראת הצד הלבנוני וכדי להבין למה כדאי ללכת אחורה.  ברקע גילויי הגז בים התיכון לפני יותר מעשור (2010) ישראל ולבנון הפקידו באו"ם קווי גבול שונים שיצרו את המחלוקת בין המדינות סביב הסוגיה היכן משרטטים את הגבול. ישראל הפקידה את מה שזכה לכינוי "קו 1" ואילו לבנון הפקידה את מה שזכה לכינוי "קו 23". ברגע שישראל ולבנון הפקידו את קו הגבול שלהם באו"ם זוהי למעשה העמדה הרשמית של שתי המדינות.

לפני עשור היה זה הדיפלומט האמריקני, פרדריק הוף שהגה את מה שכונה "קו הוף", קו פשרה בין הצדדים שיחלק את שטח המחלוקת בים התיכון (860 קילומטרים רבועים) – 55 אחוזים ללבנון ו-45 אחוזים לישראל. הלבנונים לא הסכימו. מאז עברו עוד כמה גלגולים לשיחות האלה בתיווך אמריקני שלא הולידו דבר עד שהגיע ספטמבר 2020, רגע אחרי הסכמי אברהם.

הקריסה הכלכלית בלבנון והתסיסה הציבורית נגד השלטון שהגיעה לשיא ב-2019 גרמו להנהגה הלבנונית להבין שהגיע הזמן לנסות להביא לפתרון המחלוקת הימית עם ישראל, שכן ייתכן מאוד שבמעמקי הים קבורה הישועה הכלכלית של ארץ הארזים. יושב ראש הפרלמנט השיעי, נביה ברי, כינס מסיבת עיתונאים שבמהלכה הודיע על מה שהוא מכנה הסכם המסגרת, שלפיו יתקיימו סבבי משא ומתן עקיף עם ישראל במטה האו"ם בנאקורה על הגבול.

בחיזבאללה חרקו שיניים ונתנו אור ירוק למהלך לנוכח המצב הפנימי בלבנון והתמודדו עם ביקורת מהמחנה שמנגד על כך שהשיחות הן מעיין נרמול עם ישראל ברוח הסכמי אברהם. אחרי למעלה משנה של סבבי משא ומתן, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ובלבנון היו גורמים בצבא שהקצינו עמדות וטענו שלמעשה הקו הלבנוני מרוחק הרבה יותר מאשר הקו שהופקד באו"ם וכולל גם את שדה כריש במים הכלכליים של ישראל. תוספת של יותר מ-1,400 קילומטרים רבועים לשטח המחלוקת המקורי.

מן הסתם הטענות האלה לא סייעו להתקדמות המשא ומתן והסבבים בא-נאקורה הופסקו. ברקע ניסיון מחטף של ממשלת המעבר לבנון בראשות חסאן דיאב באפריל 2021 להעביר את צו 6433  שקובע את קו 29 כקו הגבול החדש שיופקד באו"ם. נשיא לבנון, מישל עון, מנע זאת ושימר את קו 23 כקו הרשמי של לבנון.

באוקטובר שעבר הגיע בחור חדש לשכונה, השליח האמריקני של ממשל ביידן, עמוס הוכשטיין, שזנח את שיטת סבבי המשא ומתן בא-נאקורה וחזר למסעות הדילוגים בין ירושלים לבין ביירות בניסיון לגשר על הפערים.

נקודת המפנה התרחשה ביוני שעבר כשאסדת כריש הגיעה למים הכלכליים של ישראל, מה שעורר תרעומת רבה בלבנון ונתן תחושה ציבורית שם שבזמן שישראל נהנית ממשאבי הגז שלה בים התיכון, לבנון לא מקבלת כלום. כאן גם מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, קפץ על העגלה והחל באופן עקבי לאיים לפגוע באסדת כריש, אם לבנון לא תקבל את זכויותיה בים התיכון, כולל הסתכנות בעימות נרחב עם ישראל סביב הסוגיה הזאת. בתחילת יולי חיזבאללה שלח שלושה מל"טים לאסדת כריש שהופלו במעיין איתות לישראל ולמתווך האמריקני שהוא רציני באיומיו. שלושה חודשים אחרי נסראללה ושופרותיו מנסים לשווק את הפעולה הזאת כנקודת המפנה שהביאה להבקעה במשא ומתן.

אז מה בעצם כולל המתווה המדובר שהגיש הוכשטיין לשני הצדדים. לפי הצד הישראלי שאישר את רוב הפרטים שהודלפו מהצד הלבנוני, קו הגבול החדש יתבסס ברובו על קו 23 שהוא כזכור הקו הרשמי שלבנון הפקידה באו"ם למעט רצועה בעומק של חמישה קילומטרים בחלק המזרחי של קו הגבול שמתחברת ליבשה, מה שמכונה "קו המצופים", מה שהיה חשוב לישראל מסיבות ביטחוניות. שדה הגז קאנא הפוטנציאלי יישאר בשליטת לבנון כולל החלק של השדה שנמצא בצד הישראלי וכאשר יימצא גז ויהיו רווחים, ישראל תקבל את החלק שלה מהחברה הצרפתית "טוטאל אנרג'י" שתקדח שם. שדה כריש, שלא היה על השולחן, יישאר ישראלי מן הסתם.

הנקודות לשלילה מההסכם:

איך שלא הופכים את זה, ישראל וויתרה על רוב שטח המחלוקת הימי שנוצר ב-2010 כפי שהוסבר למעלה אחרי שלפי הקו הרשמי הישראלי שהופקד באו"ם, גם שדה קאנא הפוטנציאלי היה חלק ממנו. במישור הזה, הלבנונים יצאו עם ידם על העליונה מבחינת היתרונות הכלכליים. יהיו שיגידו בתגובה שהם יותר זקוקים לזה מאיתנו לאור המצב הכלכלי הקשה שם ושכריש נותר ישראלי, אלא ששדה כריש מעולם לא היה באמת על השולחן.

עולה גם שאלה איך עורבים לכך שהכסף שתרוויח המדינה הלבנונית יוזרם לציבור ולא להנהגה המושחתת ולארגון חיזבאללה. משימה לא פשוט לכשעצמה. נזכיר בהקשר הזה שהקהילה הבינלאומית לא ששה להשקיע יותר בלבנון בגלל החשש שהכסף לא יגיע לידיים הנכונות.

הנקודות לחיוב מההסכם:

איך שלא מסובבים את זה וגם אם הלבנונים יגידו שלא מדובר באקט של נרמול, ההסכם המדובר הוא הסכם היסטורי ותקדימי שמתחבר לרוח הסכמי אברהם כיוון שלראשונה לבנון, מדינת אויב, מכירה בגבול משותף עם ישראל. יש לזה משמעות מבחינת שבירת מחסומים פסיכולוגיים ביחס לישראל בזירה הלבנונית, עצם זה שרווחה כלכלית יכולה להוביל להסדרים עתידיים עם ישראל.

הדרך לנרמול עוד ארוכה מאוד כל עוד חיזבאללה נוכח, אבל ההסכם המסתמן יכול להשפיע על חלק מהציבור הלבנוני שמאס במצב הכלכלי ובהנהגה המשוחתת. נקודה נוספת היא שההסכם יכול לתרום ליציבות הביטחונית ולרגיעה באזור לתקופה ממושכת.

נקודה שנויה במחלוקת:

ביממה האחרונה עולה הטענה שההסכם המדובר ינתק את לבנון מהתלות האיראנית. בהקשר הזה יש סימני שאלה. חשוב לזכור שלבנון תהנה אם בכלל מהרווחים עוד כמה שנים טובות ובינתיים מונחת הצעה קונקרטית מאיראן להעניק ללבנון בחינם סיוע באספקת דלק למשך חמישה חודשים (600 אלף טון) כדי לסייע לה להתמודד עם המשבר האנרגטי ובייחוד הפסקות החשמל התכופות. אם לבנון תוותר על אותו מענק בעקבות ההסכם עם ישראל, זה יהיה בהחלט הישג, אבל קשה לראות את זה קורה.

המנצחים הגדולים של ההסכם:

באופן די אירוני הזירה הפוליטית בישראל נראית ביממה האחרונה מקוטבת הרבה יותר מהזירה הלבנונית שהיא בדרך כלל מקוטבת על בסיס שעתי. אם אכן יושג הסכם, המנצח בצד השני של הגבול הוא לאו דווקא נסראללה, אלא נשיא לבנון, מישל עון, בן ה-89, שבסוף החודש יעזוב את כיסאו בארמון הנשיאות בעבדא בביירות. זאת הייתה כהונה קשה מאוד לעון, בעל בריתו של חיזבאללה, שנכנס לארמון ב-2016. עון בדומה לשאר הקודקודים לא הצליחו למנוע את הקריסה הכלכלית של לבנון.

ההסכם הזה יתקן במשהו את המורשת שהוא הותיר וייתן איזושהי תקווה ללבנונים לעתיד טוב יותר בחשכה מוחלטת. ברקע משבר משילותי חריף ואפשרות סבירה לוואקום בארמון הנשיא אחרי עזיבת עון בשל הקיטוב הפוליטי

בל נטעה, גם עון זוכה לביקורת בארצו על כך שלא אימץ את קו 29 הקיצוני יותר שבתוכו שדה כריש, אבל למעשה בוויתור הזה של עון הוא הציל את המשא ומתן ואת ההסכם המתגבש כשקו 23 הוא הבסיס לסימון הגבול המשותף.

בהקשר של נסראללה, אז פה התמונה מורכבת. מצד אחד אין ספק שאיומיו ושיגור המל"טים יצרו תחושה של דחיפות לפתור את הסכסוך הימי עם ישראל. מהצד השני דווקא עצם זה שהקודקודים של המדינה הלבנונית ובעיקר הנשיא הנוצרי עון ויו"ר הפרלמנט השיעי ברי מקורבים אליו, די חישק אותו לתת הזדמנות למשא ומתן עם האויב הציוני, לא משהו שקל להחליק בגרון בעבור מנהיג של תנועת התנגדות ויש כבר מי שתוקף ותקף אותו על כך בעבר.

תזכורת קלה מהעבר: אחרי תחיל סבבי המו"מ עם ישראל בא-נאקורה באוקטובר 2020, בחיזבאללה התרעמו על כך שהמשלחת הלבנונית כוללת אישים אזרחיים ולא אנשי צבא כיוון שזה מתפרש כנרמול. עד כדי כך רגישים שם בדאחיה לסוגיה.

ויש עוד מנצח די מובהק, אם יושג הסכם – המתווך האמריקני, עמוס הוכשטיין, שהצליח תוך פחות משנה להביא את הצדדים לעמק השווה אחרי שנים של סחבת ודיבורים בעלמא. התיווך האמריקני המוצלח עשוי לסלול את הדרך למעורבות מערבית גדולה יותר במתרחש בלבנון, אולי כקונטרה לאיראן ושות'. אבל כמו לא מעט דברים אחרים שקשורים להסכם הגבול הימי, ימים יגידו אם בכלל.